<h1>המנהיג כ"י</h1>
<h2>דף יד.</h2>
ומוכח בגמ' דכולי עלמא מלח בעיא שנוי תבלין לא בעי שנוי חד אמר משום דכל הקדרות צריכות מלח ואין כל הקדרות צריכות תבלין פ' והיה לו להזהר ולשחוק מאתמול, וחד אמ' דכל התבלין מפיגין טעמ' ומלח אינה מפיגה טעמה. ובתוספת דיום טוב מצ' והפלפלין הרי הן כתבלין לכל דבר ולא נאסרו אלא בריחיים שלהם פי' דנראה כטוחן גמור. אמר רב יהודה אמר שמואל כל הנדוכין נדוכין כדרכן ואף מלח, אמר ליה רב לרב אחא בר דלא כי דייקת אצלי אצלויי ודוק. ובודאי במלח קאמר ליה דהא תבלין לא בעי הטייה ואינן אסורין אלא ברחיים שלהן דנראה כטוחן מדרב ששת דשמע קל בוכנא אמ' האי לאו מגויה דביתאי ודילמא אצלי אצלויי ודוק שמעיה דהוה ציל קליה. ודילמא תבלין הוו פי' דלא בעו אצלויי, אם איתא דתבלין הוי נבוחי הוה מנבח קליהו. הא למדת דתבלין לא בעו שנוי אם כן הא דא"ל אצלי אצלויי ודוק במלח קאמ' כך כתב רבינו האלפסי ז"ל וכן כתוב בגדולות ובפסוקות. ודאמ' בשבת פ' תולין אמר רב יהודה הני פלפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי תרי אסור ורבא אמ' כיון דמשני אפי' טובא נמי שרי, ההיא בשבת מיירי דאי ביום טוב לא הוה לאתוייה התם בשבת, ועוד דאי ביום טוב בלא שנוי מותר במדוך של אבן כשאר התבלין שהרי הפלפלין כתבלין לכל דבר וכן כתב רבינו יעקב ט"ב והרב ר' משה זק"ל. אך רבנו שלמה ז"ל כתב כך והשומים מותר לכתשן ביום טוב כדרכן לפי שהן מפיגין טעמן, אבל הפלפלין טוחנן לפני יום טוב או טוחנן בקערה או בכל דבר ביום טוב אבל לא ברחיים שלהן שנראה כטוחן גמור מדתנן הרחיים של פלפלין טמאה משום שלשה כלים כו' משום כלי כברה רוצה לומ' או בכל דבר ועל ידי שנוי אבל לא ברחיים שלהן אף בשנוי. אבל בפר"ח ראיתי דההוא דתולין ביום טוב מיירי ופסק ליה כרבא וביום טוב אבל בשבת כלל לא וכן כתב רב אחא משבחא. אך נראין הדברים כרבנו האלפסי ז"ל וכן עמא דבר. אב"ן.
<h2>דף טו:</h2>
ומשבאתי מצרפת ראיתי בתוספתא דיו"ט פ"ב [ה"א] כך גבי עירובי חצרות ותחומין מערבין בפת לשבת ובתבשיל ליום טוב וכו' והעושה תבשיל מערב יו"ט אופה ומבשל עליו ומטמין עליו את החמין ורשאי לאוכלו מבעוד יום ורשאי ליתנו במתנה ותחילתו וסופו אין לו שיעור ורשאין בני העיר לעשות תבשיל לאפות ולבשל עליו לשבת, וכן עיקר דאין צריך לאפות ולבשל כי אם תבשיל אחד לבדו, אב"ן.
<h2>דף טז.</h2>
וכן כתב הרב ר' משה זק"ל בספר זמנים [הלכ' יו"ט פ"ו ה"ג] כך ואין עירוב זה לא בפת ולא בדייסא וריפות וכיוצא בהן אלא בתבשיל שהוא פרפרת כגון בשר ודגים ואפילו עדשים שבשולי קדירה לאפות ולבשל עליו. וכן כתב רב עמרם ורב אחא משבחא.
<h2>דף טז:</h2>
ומזכה להם על ידי בנו ובתו הגדולים. ודעת מניח בעינן שיהא בדעתו לזכותו לכל בני העיר לסמך עליו אבל דעת מי שהניחו לו לא בעינן בשעת עשיית הערוב מדרב אשי דהוה מערב אכולה נהרדעא ואי אפשר להודיעם. ורב יעקב בר אידי שהיה מכריז מי שלא הניח עירובי תבשילין יבוא ויסמוך על שלי, ביום טוב הוה מכריז. ומההוא דהוה עציב על שלא הניח ערובי תבשילין וביום טוב שני היה דאין לו להתנות. דאי ביום טוב ראשון של גליות הא אמר רבא מניח אדם ערובי תבשילין מיום טוב לחברו ומתני או בראש השנה הוה ואפי' ביום טוב ראשון אין יכול להתנות דקדושה אחת הן. וא"ל סמוך אדידי לשנה חזייה דהוה עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דלא אותיבי עירובי תבשילין א"ל פושע אתה לכולי עלמא שרי לדידך אסור, פי' דגלית אדעתך שאינך חפץ לסמוך על שלי שהרי אשתקד הסמכתיך בו וידעת שבדעתי להסמיך עליו כל אותם החפצים לסמוך עלי וכיון שהייתה עצוב על שלא עשיתו לא היה בדעתך לסמוך על שלי ואין בדעתי להסמיך אותן שלא היה בדעתן לסמוך עלי על כן אסור לך. הרי לך שלא הודיעו בעשיית העירוב. כך קבלתי אב"ן.
<h2>דף כב.</h2>
והרב ר' יצחק ב"ר אשר מאלמנייא [כתב] שצריך להזכיר בעשיית העירוב ולאדלוקי שרגא. כך ברכת העירוב בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות עירוב. בדין עירובא יהי שרי לנא לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולתקוני ולאדלוקי שרגא מיומא טבא לשבתא ולמעבד כל צריכין לנו וכל ישראל הדרין בעיר הזאת.
<h2>דף לא.</h2>
וכיון דקימא לן כר' יהודה לא תימא היכא שרינן ביום טוב הוצאה וביקוע עצים בקופיץ והא אפשר להו מערב יום טוב משום דאלו אין להן קצבה דשמא יצטרך ביום טוב לכלי חברו או למאכל חברו ולשלוח מנות לאין נכון לו. וכן הבקוע אף אם בקע עצים מאמש שמא יצטרך לבקע עוד לעשות קסמין דקין והותרו משום עונג. אבל שחיקת מלח הלא ידוע לכל כי כל הקדרות צריכות מלח ושצריך לו לשחוט ביום טוב והיה לו להזהר מאתמול בשחיקת מלח ובהשחזת הסכין וכיון דאיפשר להו לעשות מאיתמל בעינן שינוי, כך אמר לי הרב ר' אביגדור ש"צ בן הרב ר' נתן מאבינון.
<h2>דף לו:</h2>
הלכות יום טוב הצריכות לבל יקלו בהם בני אדם, הלא שנינו בפ' אחרון דיום טוב אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד והמקרא מעיד ובא אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. מצא' בירושל' בפר' כלל גד' ובפרק דיום טוב בפסקת הבורר קטנות אמ' ר' יוסי ב"ר בון לא הותרה טחינה כדרכה מנין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקדין ר' אחא בשם ריש לקיש אמ' קרא וכל מלאכה לא יעשה בהם עד ושמרתם את המצות, ר' יוסי בעי כלום למדו לתבשיל אלא מכאן ר' יוסי בשם ריש לקיש אמ' אך אשר יאכל לכל נפש מן ושמרתם את המצות, תני חזקיה ופליגי אך הוא לבדו הרי מיעוטין מכאן שלא יקצור ושלא יטחון ושלא ירקד ביום טוב. פי' ושלא יברר בכלל שלא ירקד הוא, אכ"ן, ומכל מקום היינו רגילין לומ' מפי הקבלה שכל אלו השלשה אפשר לעשותן מערב יום טוב שלא יתקלקלו וקימ' לן כר' יהודה דאמ' כל מלאכה שאיפשר לעשותה מערב יום טוב אינה דוחה יום טוב וכן המכשירין של אוכל נפש, אבל [אם] אי אפשר לעשות מאיתמל דמיפסד מותרין ביום טוב וכדתנן בפ"ק דיום טוב לא אם אמרתם בחלה ומתנות שזכאי בהרמתן פי' לפי שלחם חם הוא עונג יום טוב והכתו' משבחו לשום לחם חום ביום הלקחו בלחם הפנים וגם היה סלוקו כסדורו. ובשר שנשחטה היום טובה משל אתמול לחיישני למיכמר בישרא פי' שיתחמם ויסריח, אבל לקצר ולברור ולטחון ולרקד איפשר להו מאיתמל לא מיפסדי ואף ע"ג דמהאי טע' אית לן למשרי לתלש פירות וירקות דמיפסדי הנהו מאתמול גזרו הני אטו הני דאי לא הא לא קימ' הא. אכ"ן ויש שאומ' לפי שגדלו הפירות והירקות משנכנס יום טוב והוו להו נולד ואסיר' דאין הכנה מועלת להם דאין הכנה במחובר. אבל בהמה שנשחטה ביום טוב אין בה משום נולד דגדלה ביום טוב שהרי מתרת עצמה בשחיטה על ידי הכנה, הרב ר' משולם ז"ל מלוניל י"ע.
